רבים שואלים מה ההבדל בין ספורטתרפיסט ופיזיותרפיסט?

לשם כך ערכנו השוואה בין שני המקצועות:

הספורטתרפיה והפיזיותרפיה הינם מקצועות בריאות, בדומה לריפוי בעיסוק ולקלינאיות תקשורת ונלמדים שניהם בפקולטות למקצועות הבריאות. קיימים הבדלים ניכרים בהשכלה, בתחומי הידע וההתמקצעות ובאופי העבודה בין שני המקצועות.


המוקד של מקצוע הספורטתרפיה הוא הספורט. הסטודנט לומד את מדעי הספורט ועוסק באספקט הטיפולי הקשור לספורט - בין אם אימון וטיפול בספורטאים או בהנחלת הספורט כחלק מאורח חיים בריא. הפיזיותרפיסט לעומת זאת, עוסק בטיפול בכל ההיבטים הפיזיים (גופניים) של החולה. הסטודנט לפיזיותרפיה לומד היבטים פתולוגיים, טיפוליים ושיקומיים של הרבה מערכות בגוף- מערכת נוירולוגית, מערכת מוסקולוסקלטלית, מערכת הנשימה, קרקעית אגן ועוד.


ברמת ההשכלה, הספורטתרפיסט מקבל תעודת BSc בספורטתרפיה לאחר שלוש שנות לימוד. הספורטתרפיסט לומד מקצועות בסיס כגון אנטומיה, פיזיולוגיה וקניזיולוגיה ולאחר מכן מתמחה בכל הקשור למדעי הספורט ברמה העיונית והמעשית. אלה כוללים בין היתר פיזיולוגיה של המאמץ, תזונה, פסיכולוגית ספורט, ספורט כחלק מאורח חיים בריא, מאמן חדר כושר, יוגה ופילאטיס, הידרותרפיה, טכניקות אבחון וטיפול בספורטאים ובפציעות ספורט וכמובן מניעת פציעות ספורט.


הפיזיותרפיסט מקבל תעודת BPT לאחר 4 שנות לימוד. גם הפיזיותרפיסט לומד מקצועות בסיס כגון אנטומיה, קניזיולוגיה ופיזיולוגיה, בנוסף על כך הפיזיותרפיסט לומד בהרחבה פתולוגיה של מערכות הגוף השונות- מערכת מוסקולוסקלטלית, מערכת קרדיווסקולרית, מערכת הנשימה, מערכת נוירולוגית ומערכת השתן והמין. לאחר מכן הפיזיותרפיסט לומד שיטות אבחון, טיפול ושיקום בפתולוגיות בכל אחת מהמערכות הנ''ל ויוצא ל1000 שעות של התנסויות קליניות.


בתחומי הידע, הספורטתרפיסט מתמחה בידע מתחום מדעי הספורט. הכוללים- אימון שרירים בכל הדרגות ובמיוחד ברמות הגבוהות של פעילות ספורטיבית; הקניית הספורט כחלק מאורח חיים בריא לכל שכבות האוכלוסייה ובעיקר לאוכלוסיות הנדרשות להתאמות מיוחדות כגון ילדים עם צרכים מיוחדים, קשישים ועוד; מניעת פציעות ספורט ושיקום לאחר הפציעה עד לחזרה לפעילות מלאה על המגרש; שימוש בספורט ככלי להעצמה אישית ולאינטגרציה חברתית ועוד.


הפיזיותרפיסט מתמחה בטכניקות אבחון, טיפול ושיקום במגוון של פתולוגיות גופניות ובהן בעיות נשימה, שיתוק על רקע פגיעה נירולוגית, קטיעות, הפרעות בשיווי משקל, פציעות שריר-שלד, חזרה לפעילות מלאה לאחר ניתוחים, בעיות ברצפת אגן, שיפור איכות חיים לחולים סופניים, טיפול התפתחותי לילדים עם קשיי התפתחות ועוד.


בעבודה מקצועות אלה משלימים זה את זה. לדוגמה, הטיפול הנכון בספורטאי מתחיל עוד לפני הפציעה - במניעת הפציעה. לשם כך נדרשת בנית תכניות אימון ייחודיות שמטרתן הכנה נכונה של הספורטאי למאמצים הנדרשים ממנו ותכניות ייעודיות למניעת פציעות. היה והספורטאי נפגע- יש לטפל בו מיד עם הפציעה, ואחר כך לפנות לטיפול אורתופדי או פיזיותרפויטי. עם החלמת הספורטאי יש ללוות אותו עד לחזרתו המלאה לפעילות ספורטיבית. עבודת הפיזיותרפיסט מתמקדת בשלבים שלאחר הפציעה- אבחון, טיפול ושיקום הפציעה. בדרך כלל עבודת הפיזיותרפיסט מתקיימת בקליניקה של הפיזיותרפיסט ולא במגרש האימונים. הספורטתרפיסט מתמחה בעבודה על המגרש. הוא בונה ומעביר תכניות למניעת פציעות. בונה סולם מאמצים מותאם ועובד בצמוד למאמן הקבוצה. הספורט תרפיסט הוא גם הראשון שמטפל בספורטאי הפצוע על המגרש. עם סיום השיקום של הספורטאי בקליניקה לפיזיותרפיה יש עדיין דרך ארוכה עד לחזרתו המלאה לספורט. התפקיד של הספורטתרפיסט הוא להשלים את החלקים האחרונים של השיקום במגרש וללוות את הספורטאי על ידי מתן טיפול ועל ידי בנית תוכנית אימון אישית ומותאמת עד לחזרתו המלאה למגרש, בדומה לתפקיד של האתלטיק טריינר בארה''ב.


קיים גם הבדל מהותי במקומות העבודה. בעוד שהספורטתרפיסט עובד בעיקר בקבוצות ואגודות ספורט, מתנסים, קליניקות פרטיות, מרכזי יום לקשישים וכדומה הרי שעיקר עבודת הפיזיותרפיסט היא בבתי חולים, מרכזי שיקום, קופות חולים, גנים ובתי ספר של החינוך המיוחד.



932 צפיות0 תגובות